פרקטיקה מקצועית ומשנת היהדות

הרב אורן ירמיהו עו"ס

 

 

מבוא


לאורך ההיסטוריה של התרבות האנושית, כל חברה מתוקנת כללה אנשים חכמים ויועצים למיניהם, אשר היוו חלק מן המערכת הפסיכו-חברתית שלה. כפי הבנתו של גינזבורג (2004) הדבר נובע מהבנה אנושית בסיסית, שאנשים אינם יכולים ואינם צריכים לנסות להתמודד לבד עם בעיות החיים, וכי יש תועלת בבקשת עזרה ועצה מן האנשים הנכונים.


מכיוון שבימנו המארג החברתי הדוק פחות מבעבר, יש כיום פחות סיכוי לפתח קשרים עמוקים עם משפיעים רוחניים כפי שהיה נהוג פעם. משום כך התמלא החלל הזה על ידי מרפאים מקצועיים ועל ידי מטפלים אחרים העוסקים בבריאות הנפש. גינזבורג (2004).
 עשת (2010) מתאר במאמרו את התמורות שחלו מסוף המאה ה- 19 במצבי היחסים בין תורת החיים היהודית לאידיאולוגיות וגישות חדשות של החברה המערבית בנוגע לטיפול הנפשי.


הוא מתאר שלושה מצבי יחסים אותם אציג בקצרה, ולבסוף אתאר את משנת היהדות ביחס לטיפול הנפשי כפי שמבוארים בתורת החסידות. 
מטרת המאמר היא להציג את הנחות היסוד החקוקות במשנת החסידות ביחס לנפש וטיפולה,  לשפוך אור על תהליכי הנפש, על ידי תיאורה והבנתה ולסייע למשפיעים הרוחניים ולאנשי הטיפול המבקשים בטובתם האמיתית של לקוחותיהם לחירותם הנפשית בפרקטיקה המקצועית בעבודתם.


היבט רעיוני- תוכני


שלושה מצבי יחסים בין תורת החיים היהודית לאידיאולוגיות וגישות חדשות של החברה המערבית בנוגע לטיפול הנפשי. (נקודות ממאמרו של עשת (2010))


א.  

 מאבקי כוח ושלטון בין הדת היהודית לפסיכולוגיה
מסוף המאה ה- 19 לתחילת המאה ה- 20, תורות החיים על פי הדת ובמסורת ועל פי המדע והקדמה, מגיעות לידי ניגודיות בשאלות אודות ערכי היסוד של הקיום האנושי. 
הערצת האדם בתקופה זו מתבססת בעיקר על האמונה במדע, בקדמה בחוקי החברה ומוסר האנושי. ניטשה מכריז על מותו של אלוקים ושואל לאן תלך התרבות האנושית מכאן והלאה?. 
התנועה הרוחנית של החברה המערבית חודרת גם לחברה היהודית , תנועת ההשכלה היהודית שבתקופה זו מאמצת את ערכי הנאורות ומעודדת את היהודי להשתלב בחברה שמסביבו.


על רקע תקופה זו פרויד אבי הטיפול הנפשי מביא את תפיסת עולמו באמצעות הפסיכואנליזה. לטענתו הפסיכואנליזה היא מדע חדש של חקר נפש האדם. ב- 1927 במאמרו "עתידה של אשליה" פרויד שאינו מתנכר לזהותו היהודית, טוען כי גם הפסיכואנליזה וגם הדת מתייחסות לנפש האדם ומצוקותיה. אך בעוד שהדת מנסה לרפא באמצעות אשליה, הפסיכואנליזה מבקשת לסייע לאדם להכיר במציאות כפי שהיא. 
לפרויד הצטרפו פסיכולוגים נוספים אשר התנגדו לדת והתייחסו אליה כאל התניה בלבד או שטענו שאמונה דתית מגדילה מצוקה נפשית. 
בשיחה שבחדר הטיפולי ,אלוקים, אמונה וערכי מוסר כמעט ולא באים לידי ביטוי. את מקומם תופסים רגשות, תסכולים, ייאוש ערך עצמי, בחירה החופשית וחירות האדם.
העוסקים הטיפול הפסיכולוגי במדינת ישראל, ברובם שייכים לקבוצת האינטלקטואלים השמאלנים החילונים. החילוני הקיצוני סובר כי הישועה הנפשית תבוא מהדמוקרטיה, זכויות הפרט, חופש הדיבור, חיי תרבות עשירים, רפואה ופסיכולוגיה. אם יש צורך ברוחניות, החילוני מוצא אותה ברפואה משלימה ובתורות המזרח. עשת (2010)
למול אותן אידיאולוגיות ואנשי הדעה ההולכים על פיהן, עשת (2010) מציג את עמידתם של יהודים הנאבקים לשמור על תורת החיים היהודית מול תורת החיים החילופית החילונית שמתגבשת והולכת. 


ב. 

   כבוד הדדי בין הפסיכולוגיה לדת היהודית
חמישים שנה של טיפול פסיכולוגי ושל עולם דתי המתקיים בעולם חופשי והתקדמות מדעית, מצמיחות אט- אט גישות מתונות יותר של טיפול פסיכולוגי וזרמים דתיים מתונים יותר. 
בשנים האחרונות במחקר שבוחן את גישות הטיפול הפסיכולוגי, מראה יותר ויותר את החשיבות שיש לערכים שמציעה  תורת חיים דתית בכלל וגם תורת החיים היהודית בפרט. עשת (2010)
עשת (2010) מביא במאמרו ממצאים ממחקרים וחוקרים המתארים את ההדדיות בין הפסיכולוגיה לדת היהודית.
אחד מהחוקרים טוען כי האמונה והרוחניות הפכו בעשר השנים האחרונות ל"נושא חם" בטיפול הפסיכולוגי. האנליטיקאי ארליך, טוען שהטיפול הנפשי הוא מעין דרך לתיקון הנפש ותיקון הפרט יביא לתיקון עולם כמו בסיום כל תפילה יהודית בציבור:" לתקן עולם במלכות ש-די".
 במחקר המובא במאמר נמצא שהפעילות הפרשנית של הפסיכואנליטיקאי את מרכיבי עולמו של המטופל, דומה בעיקרה לפרשנות המדרשית של פסוקי התורה. 
במחקר אחר נמצא שאצל יונג כמו בחסידות, כי האדם נברא בצלם אלוקים והאפשרות להיפתח לניצוץ האלוקי שבכל אחד מאיתנו מקדמת את המימוש העצמי.


ג.  

 אחדות ניגודים ויצירות חדשות המשלבות יהדות ופסיכולוגיה.
בחלק זה עשת (2010) מתאר את השתלבותן של מרכיבים ועקרונות  דתיים בעולם הפסיכולוגיה ובגישותיה השונות . שילוב זה בין היהדות לפסיכולוגיה ניתן למצוא בספרו של רוזנהיים (2008) המציג את הנחות חז"ל על הפסיכולוגיה האנושית ובספרו של רוטנברג (2010) בו הוא מציג מודל טיפולי (פסיכולוגית הצמצום) ע"פ עקרונות הקבלה והחסידות. 
לאחר סקירה זו מתוך מאמרו של עשת (2010) במצבי היחסים בין תורת החיים היהודית לגישות השונות בחברה המערבית בנוגע לטיפול נפשי, אנסה להתייחס לטיפול הנפשי על פי משנת החסידות. 
חשוב לציין כי אין ברצוני להראות כיצד משתלבות היהדות והפסיכולוגיה יחד, אלא להציג את היבטיה, התייחסותה וגישתה של התורה כפי שמוארת על ידי תורת החסידות בנוגע לנפשו של האדם וטיפולה.    
גוף ונשמה
גוף ונשמה אלו מילים המוכרות לכולנו, האם אנו יודעים מה פירושן האמיתי של מילים אלו? כולנו מורכבים מגוף ונשמה, האם אנו יודעים כיצד הם משפיעים על חיינו? מניעים את עשייתנו?
יעקבסון (1996) שופך אור על פירושן של מילים אלו והשלכותיהן על חיי היום יום שלנו מתוך משנתו הרחבה של הרבי מלובאביץ (מנחם מענדל שניאורסון).
הנשמה מגלמת את תכלית קיומנו – הקשר שלנו עם הא-ל, בוראנו. הגוף מכיל את ההיבטים הגופניים של חיינו, אך הנשמה מכילה את ההיבט הרוחני. את הגוף מניע בראש ובראשונה סיפוק הצרכים הגופניים.... אם איננו מכירם בכוחות המניעים אותנו כולל הנשמה, לעולם לא נבין את עצמנו. אם איננו יודעים את הדרך שבה הנשמה פועלת, לעולם לא נוכל להזין אותה. אין זה משנה כמה ינסה אדם להשתיק אותה ולהסיח דעתה בעזרת תענוגות חומריים, תמיד תשמיע הנשמה קול צעקה ותניח לו לדעת שחלק מחייו חסר. ייתכן שהצעקה תלבש צורה של חרדה, של חוסר כיוון או של ריקנות. בלי הבנת הנשמה לא יכולה להתרחש צמיחה אישית, משום שהנשמה היא שמביעה את חוסר שביעות הרצון, שהוא המניע לצמיחה אישית. יעקבסון (1996).
תיאור זה מבוסס על דברי אדמו"ר הזקן (ר' שניאור זלמן שניאורסאן) מתוך ספר התניא (תרצ"ז) בו אדמו"ר הזקן מציג את האיש היהודי  כמורכב משני נפשות ("פיצול אישיות"), שני מרכזי כובד באישיות שמושכים אותנו לשני כיוונים שונים.
"דלכל איש ישראל יש שתי נשמות... שהן שתי נפשות נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא (צד אחר, שאינו מהקדושה) והיא מתלבשת בדם האדם להחיות את הגוף... וממנה באות כל המידות הרעות מארבע יסודות רעים שבה דהיינו כעס וגאווה מיסוד האש שנגבה למעלה. ותאוות התענוגים מיסוד המים כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות מיסוד העפר... והנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". גינזבורג (1993).
ה"אגו" הוא ביטוי של נפש זו מצד הקליפה וסטרא אחרא . כשם שהקליפה מכסה על הפרי כך נפש זו מסתירה ומכסה על האמת האלוקית "שהוא לבדו ואין זולתו" ובכך גורמת לאדם להתרכז אך ורק בעצמו, כלומר זוהי נקודת ה"אני", ש"אני" הוא העיקר והכל סובב סביבי. (גינזבורג 1993).


לפי תיאורה של נפש זו מובן כיצד המידות הרעות באות ממנה – מידת הכעס נובעת מאי היכולת לסבול פגיעה ב"האני העצמי" שלנו (אגו); הגאווה מורגשת אצל האדם ע"י התרכזותו במעלותיו תוך כדי הקטנת חסרונותיו ("על כל פשעים תכסה האהבה"- אהבת עצמו); התעסקותו עם עצמו מניעה אותו למלא את תאוותיו הגשמיים ללא הרף לעיתים תוך פגיעה בזולת (גניבה,  רצח).
ה"נפש האלוקית (חלק אלוקה ממעל ממש) לעומתה שואפת תמיד כלפי מה שלמעלה ממנה, היא מבטאת את הביטול כלפי הכוח האלוקי שקיים בתוכה. נפש זו מאפשרת לאדם להתעלות מעל ישותו (האני), לבחון דברים לאמיתותם, לתת משמעות לכל סיטואציה ואירוע בחיים, לראותם  ולהשתמש בהם ככלי לצמיחה אישית והשפעה חיובית על הזולת.


החסידות רואה ב"אגו", נקודת ה"אני" , שהכל סובב סביבי ככוח ההרסני ביותר של האדם, שהוא מקור בעיותיו של האדם בפרט מצוקותיו הנפשיות. לעומת הכרתה של הנפש האלוקית בקרבנו ומימושה ליצירת חיים בעלי משמעות ומימוש עצמי.
על סמך נקודה זו אנסה לתאר את מודל ההתפתחות הרוחנית אותה מציע גינזבורג (2004).


תהליך של צמיחה רוחנית מוכרח לכלול שלושה שלבים של שינוי המודעות הנפשית: "הכנעה", "הבדלה" ו"המתקה".
"הכנעה" היא השפלה של האגו, זהו שלב בו אנו מפחיתים את ההתרכזות בעצמנו, במקום להזדהות ולהתעצם עם האמוציות המתחוללות בקרבנו כתוצאה מהשפעה של אובייקט מסוים על ה"עצמי", אנו מנסים להכניע אותם ולהקטינם. 
הכנעת ה"עצמי הכוזב" היא הבסיס לכל אומדן אמיתי של המציאות ושל יחסנו אליה. למעשה שלב זה מאפשר לנו להתנתק – ליצור "הבדלה"- מן הבעיה שלנו (השפעתו של האובייקט על הסובייקט) ולבחון את הבעיה באובייקטיביות בצורה מודעת ומבוקרת.
שלב ההבדלה עוזר לנו להגיע להגדרה עצמית מחודשת המתמקדת גם בכוחותיה של הנפש לטיפול בבעיה. כעת ניתן "להתעסק עם הבעיה עצמה – "להמתיק" (המתקה) את הגורם לבעיה.


היבט טיפולי
אחד מחסידיו של רבי שניאור זלמן מליאדי שהיה יהודי למדן ועובד השם בכל נשמתו, ויחד עם זה בעל עסקים מסועפים ובעל צדקה גדול ביום מן הימים הסתבך בעסקת – ענק כושלת. כגודל העסקה והרווחים שהיו צפויים ממנה, כך גדולה וקשה היתה המפלה. ר' זלמן העשיר הגדול ואיש החסד הנודע, הפך לפתע לאיש מן השורה. רבים השתתפו בצרתו של ר' זלמן, שכן הייתה זו גם...צרתם.
בצר לו נסע ר' זלמן אל רבו. בהיכנסו לחדר הרבי החל בבכי נרגש לגולל לפני הרבי את השתלשלות העסקה הכושלת, שקברה תחתיה את כל רכושו.


רגשותיו של ר' זלמן גאו בו, ובכיו התגבר מרגע לרגע. "אם חפץ הקב"ה ליטול ממני את רכושי – לא אהרהר, חלילה, אחר מידותיו", אמר במר ליבו, "ואולם תחילה עלי לסלק את חובותיי ולמלא את התחייבותי – מה אשמים כל האנשים שהפקידו בידיי את ממונם כדי שאסחר בו, וכן צריך אני לכסות הוצאות החתונה של היתומים והיתומות שהבטחתי לחתנם"... 


כל אותה שעה ישב הרבי – שני מרפקיו על השולחן, ראשו נתון בשתי כפות ידיו – והקשיב. כשסיים ר' זלמן לשפוך את ליבו, נשתררה דממה בחדר.  הרבי הישיר מבט חודר אל חסידו ופניו נעשו להבים. בקולו הרם והמתנגן אמר הרבי – " אינך חדל לחשוב ולומר מה אתה צריך. צריך אתה כך וצריך אתה כך... אולם על שאלה אחת דומה, כי כלל לא נתת את דעתך – בשביל מה צריך אותך!". 
דברי הרבי פילחו את ליבו של ר' זלמן, שנפל מתעלף על מקומו. לאחר שהתאושש מעלפונו – השתנה ר' זלמן והיה לאדם חדש. הוא הבין , כי במילותיו החריפות ביקש הרבי לנערו מן הרע הנעלם במעמקי נפשו; מאותה תחושת 'ישות' וחשיבות עצמית שמקומה לא הייתה בד' אמותיה של החסידות. (רודרמן 2006).


סיפור זה ממחיש כיצד הרבי בתור משפיע רוחני ומרפא נפשי מבחין במניעיו האגוצנטריים הכמוסים של חסידו לצד מצוקתו. הרבי הטביע בליבו של ז' זלמן ע"י שהפנה אליו את השאלה – בשביל מה צריך אותך – את ההכרה שהוא חייב להשתחרר מן המלכודת הנפשית של האגוצנטריות (הכנעה) - שהכול סובב סביבי – ובכך להתמודד ולגשת לבעיתו בצורה אובייקטיבית.
יחודו של הסיפור החסידי  בטיפול , הוא לעורר את עולמו הפנימי של השומע לרמת הזדהות אם דמות אחת או יותר בסיפור ולבחון את עצמו מתוך אובייקטיביות שכן הסיפור החסידי מאיר לאדם את דרכו המעוותת ללא התמודדות עם ביקורת או אשמה.


היבט אינטראקטיבי- סיכום


קיימות מספר גישות / השקפות בנוגע לחבור בין הפרקטיקה המקצועית (קלינית) למגזר החרדי. בחלק זה של המאמר אציג שתי גישות שונות שעמדתן היא ליצור חיבור בין הפרקטיקה המקצועית למגזר החרדי.
*מוזס, אבינר- קירשנבאום, וגולדברג (2010) מציינים שרבים מבני הציבור הדתי\ חרדי מעדיפים פנייה למטפל דתי כאשר נזקקים לשרותי טיפול וייעוץ.


הסיבות לכך:
•    הנחה שלמטפלים דתיים תהיה יותר רגישות והבנה לקונפליקטים בהם נתונים אנשים דתיים ולניואנסים החברתיים והתרבותיים של המטופלים.


•    תחושה של ביטחון שהטיפול לא יערער את האמונה הדתית שלהם.


בנוסף הם מביאים כי הפסיכופתולוגיה של מטופלים דתיים "עטופה" בשפה, סגנון לבוש וחשיבה, שפת גוף, רגש והתנהגות המקובלת בציבור הדתי, לא תמיד האבחנה בין ששייך לדת, אמונה ,הלכה או קבלה, ומה ששייך לפסיכופתולוגיה, היא ברורה ופשוטה.
בנקודה זו הניסיון מלמד שבדרך כלל יש למטפל הדתי יתרון ביכולת לזהות את מנגנוני ההגנה ולהפריד בין טענות דתיות לנציונאליזציות. 
עמדתי האישית היא לא רק שיש צורך בעבודה סוציאלית (קלינית) "חרדית"  - אלא "שעבודה סוציאלית" אידיאלית היא כזו המושתת של ערכי בתורה ועל פי משנת היהדות כפי שמוארת באור החסידות. אך היות ועדיין מעטים הם האנשים המחפשים את הבנת נפש האדם וטיפולה בד' אמותיה של התורה צריך וניתן ללקט תאוריות מהספרות המקצועית המערבית ולמצוא את מקורן בתורה ולהאירם.


עמדתי מתוארת היטב בדבריו של גינזבורג בקטע הבא:
התורה היא "תכנית הבניה" של ה' בבואו לברוא את העולם. כלומר ה' ברא את העולם על פי הדרך שבה מתואר העולם בתורה. פירוש הדבר שהתורה מכילה במרומז את ההבנה העמוקה      והמדויקת ביותר של כל היבטי המציאות. אולם, לא כל העומק הזה מתגלה במפורש – גילוי אמיתותיה של התורה הוא תהליך מתמשך שהקב"ה הטיל עלינו להשלימו. תהליך זה קורה משני כיוונים: מצד אחד, אנו חופרים בהתמדה במחצבי התורה שבכתב ושבעל – פה בשאיפה למצוא תובנות עמוקות יותר ויותר. מצד שני, אנו צוברים נתונים אמפיריים מן העולם ע"י הסתכלות ואבחנה ובונים תאוריות כדי להסביר את ממצאינו. בכדי להגיע לתמונה אמתית של המציאות, אנו משווים את הממצאים האמפיריים שלנו עם הבנתנו את התורה וכן להפך.


אם אנו במשהו כסתירה, אנו מתעוררים למצוא הסבר לכך. אפשרות אחת היא שלא כל הנתונים נמצאים בידנו ועלינו לבחון את הנושא ביתר יסודיות. אפשרות אחרת היא שעלינו למצוא דרגת הבנה עמוקה יותר בתורה, שתקיף גם את הניסויים האמפיריים שלנו. בדרך זו, גם לימוד התורה וגם חקירת האדם נהנים מהפרייה הדדית: מצד אחד, הממצאים האמפיריים והתיאוריות שנולדו מהם משמשים כמנחים בחקר התורה ועוזרים לנו לגלות תובנות חדשות שיכללו גם אותם. מאידך, הדיוק המוחלט שבהשקפת העולם של התורה מכוון נכוחה את הפרשנות שאנו מותנים לממצאים האמפיריים שלנו.  

 

 

ביבליוגרפיה 
בן-שלום ח, הופמן ש. (2011) התרשמויות מעבודה במרכז חרדי לבריאות הנפש. מתוך: פסיכולוגיה עברית.     http://www.hebpsy.net
גינזבורג י. (2004) להפוך את החושך לאור. בית הוצאה לאור על-יד מוסדות "גל עיני".כפר חב"ד.
גינזבורג ל.י (1993) פניני התניא. "ופרצת". כפר חב"ד.
יעקבסון ס. (1996) הדרך לחיים של משמעות. אריה ניר הוצאה לאור. תל אביב.
מוזס צ, אבינר-קירשנבאום נ, גולדברג ר. (2010) מאפיינים ייחודיים של פסיכותרפיה באוכלוסייה הדתית. מתוך: פסיכו-אקטואליה. גיליון ינואר עמ" 34-38 . 
עשת י. (2010) היחסים בין הטיפול הפסיכולוגי ליהדות ממאבק ענקים דרך פיוס לקראת שיתופי פעולה. מתוך: פסיכו-אקטואליה. גיליון ינואר עמ" 10-19 .
רודרמן ז. (2006) סיפורי מופת (בעל התניא). "ופרצת". כפר חב"ד.