סוף טוב

 

מאת נחמה טורקוב - מאבחנת מוסמכת

 

"מני היה מאז ומעולם ילד ששאב מאתנו אנרגיה כפולה מכל שאר הילדים."

 

כך החלה לספר לי , ריקי, אמו של מני.

 

היא הגיעה אלי עייפה מחיפושים, אך מלאת מוטיבציה למצוא פתרון.

ישבנו למפגש היכרות, וביקשתי ממנה שתספר לי קצת על מני.

 

" עוד כשהיה בגן הילדים, וחזר הביתה עם דף - קשר ארוך ומלא, שמתי לב כי רמת הידע שלו רחוקה מאד ממה שכתוב שם בדפים.

 

כששוחחתי עם הגננת, והבעתי בפניה את חששותיי לגבי רמת הידע הנמוכה שלו, היא ביטלה אותם בהינף יד ואמרה " הוא בסך הכל צעיר בשנתון"

 

ואני חשבתי בליבי שלַעַד יהיה צעיר בשנתון, האם לעולם לא ידע לחזור על דף הקשר?

בכתה א' רכישת הקריאה, או ליתר דיוק, אי רכישת הקריאה היתה מערכה מיגעת מתישה ומתסכלת.

 

כשביקשתי מהמורה סיוע פרטני או הכוונה מה עלי לעשות נעניתי כי קריאה היא ענין של בשלות ועוד ייפול לו האסימון. המתנתי בסבלנות אך האסימון לא נפל.

מני רצה וניסה, בעל פה או בכתב, אך ההישגים המיוחלים לא הגיעו.

 

חשוב לי להדגיש כי מני ילד נבון, נעים שיחה, חושב ויצירתי אך לא הצליח לזכור את מה שלמד בשום דרך שהיא.

בכתות ד'-ה', הוא חזר הביתה עם מבחנים נכשלים שוב ושוב. ערכנו לו אבחון דידקטי והומלץ על בחינה בעל פה.

גם את הבחינות האלו הוא צלח רק באופן חלקי, והתסכול הלך וגדל. המורה טען כי כנראה הוא סובל מחרדת בחינות, אך לי היתה הרגשה שיש כאן קושי עמוק יותר.

 

בכתה ו', מני כבר לא יכל לשאת את הישיבה חסרת המשמעות בכיתה, והחלו בעיות התנהגות.

אז הפנו אותי מידית להדרכת הורים.הדבר יכול היה להימשך אלמלא מני עצר את ההתדרדרות הזו - בעצמו.

 

ביום ההולדת ה-12 שלו, טפח לו אביו על השכם ואמר: "נו מני, אתה נכנס לשנת הבר מצוה! שיהיה בשעה טובה". מני הביט בו ברצינות גמורה וענה: אני מבקש לחגוג באירוע צנוע וקטן בחיק המשפחה, ובכלל אני לא מעוניין לערוך "שבת בר מצוה".

הופתענו מאד. כששאלנו אות מה הסיבה הוא סירב לדבר.

הבנתי כי יש משהו נסתר בדבריו.

 

לאחר יומיים, ברגע של שקט ובאווירה נינוחה ביקשתי ממנו שיסביר לי את משמעות המשפט ההוא.

מני גולל בפנינו שנים של אכזבות ותסכולים. כישלונות ועלבונות.

הוא לא יודע לקרוא כמו שצריך ואינו מוכן לעלות לתורה ובוודאי שלא יכול ללמוד את המאמר בעל פה.

ניכר עליו כי הבושה ממלאת אותו מזה זמן רב.

 

ראיתי בצערו, והכאב היה נורא, על כך שלא הצלחנו לתת לו את המענה.

תחושת חוסר האונים היתה כבדה ועם זאת היה ברור לי כי נעשה הכל על מנת להוציא אותו מהמקום הקשה."

ריקי פנתה ליועץ בית הספר והוא המליץ לה להגיע אלי.

 

בפגישת ההיכרות, הסברתי לריקי ובעלה, כי בתהליך 'האימון הקוגנטיבי' נזהה את מוקדי הקושי, וניתן להם מענה ע"י תרגול חוזר ונשנה.

במפגשים הראשונים, התחלתי באבחון מדויק של כל תפקודי הלמ

ידה האחראים לפעילות נכונה של תהליכי קלט- עיבוד-פלט. בניתי תוכנית עבודה המשלבת עבודה ממוקדת בכל תחום בו היה ניכר קושי, ותכלול בין חושי.

באמצעות תרגול תנועתי, משחקי חשיבה ודפי משימות תואמים, מני חיזק את ההקשרים החלשים והצליח להביא את מוקדי הקושי לתפקוד נורמטיבי.

 

בתחילה, מני היה מסוייג וחסר אימון בעצמו אך עם התקדמות התהליך הוא הופתע לגלות כי הוא מסוגל ויכול להצליח.

לאחר כחודשיים הוא שיתף אותי בחוויה מיוחדת שהייתה לו השבוע בתלמוד-תורה:

"קבלתי צל"ש בסוף השבוע על התנהגות ראויה לשבח. כי אני סוף סוף מסוגל להקשיב ולעקוב אחרי מה שקורה בשיעור"

לאחר כמה מפגשים נוספים מני הביא לי מבחן בגמרא בו קיבל 70%. לא היה מאושר ממנו.

 

בתעודת ההערכה של סיום המחצית, הציון "כמעט טוב מאד" היה הנמוך ביותר מבין הציונים שקיבל.

יש לציין כי שיתוף הפעולה של הוריו היה יוצא מן הכלל, דבר שהיווה גורם משמעותי בהצלחת התהליך.

בכל שבוע מני קיבל מספר תרגילים שעליו לתרגל במשך השבוע בביתו - כל יום כרבע שעה, וכך ההתקדמות נעשתה בקצב הרצוי.

 

בתוך חצי שנה, מני רכש את הקריאה ברמה המצופה מבני גילו בצורה יסודית, ויותר מכך רכש את האימון בעצמו, את האימון בהצלחה.

 

כאשר הגעתי לבר המצווה של מני, הבאתי איתי סט ספרי קודש כנהוג, וידעתי כי יש מי שיקרא בהם, ויקבל מהם תורה ויראת שמיים.

 

***
(דמות המטופל בפרק זה ובאחרים, אינה דמות מסויימת, אלא דמות שנבנתה עבור הסיפור, ובנויה ממכלול פרטים שנלקחו ממספר מטופלים)