ברוך אשם

 

מאת שרה גרשוביץ, MA מטפלת באומנות

 

ברוך הוציא קופסת משחקים מהארון, האחיזה שלו לא הייתה טובה והקופסא נפלה והתהפכה, כל הרצפה התמלאה בלגו, מלא חלקים קטנים נפלו לכל עבר. "זה בגללך אמא, זה בגלל שדיברת, בגללך הכל נפל לי" בכה על כך שעכשיו יצטרך להתחיל לאסוף את הכל.

 

כמה שעות אחרי כך, ברוך הלך בחדר ונתקע בשולחן, "אמא בגללך קיבלתי מכה", אמר תוך כדי בכי וצעקות, זה את גרמת לי ליפול, כי את קראת לי ודיברת ובדיוק נפלתי באותו הזמן"..

 

בשני המקרים ובמקרים רבים נוספים ברוך מסרב לקחת אחריות על עצמו והוא מפיל את האשמה על אימו או על הסובבים אותו על מנת שלא יצטרך לשלם מחיר על מעשיו. לקיחת אחריות ושילום מחיר הם תהליכים נחוצים והכרחיים כחלק מתהליך התפתחותי נכון. מצד אחד לילדים יש נטייה טבעית לקחת אשמה על עצמם, ומצד שני יש להם נטייה להאשים את האחר ובכך לגונן על עצמם מהאשמה שהם חשים. ילד שמאשים כל הזמן אחרים בכל מה שקורה לו יתקשה להתבגר באמת כיוון שאינו לוקח אחריות על מעשיו ועל חייו ולקיחת אחריות זהו חלק מתהליך התבגרות חיוני מאד.

 

בטיפול באמנות ילד לומד לקחת אחריות על המעשים שלו, דרך לקיחת אחריות בחומרי האמנות הוא משליך לקיחת אחריות על חייו האמתיים.

 

טיפול באמנות הוא תהליך שלוקח זמן, אך בסוף מניב תוצאות. כשברוך אמר לי בטיפול- נשפך לי כל הדבק כי לא הייתי זהיר מספיק, מבחינתי זה התחלה של תהליך, זה התחלה של ראייה בוגרת יותר את המצב, זו התחלה של לקיחת אחריות.

 

בטיפול באמנות קבוצתי הדבר בולט עוד יותר כאשר ילד מעתיק כל ציור מחבר שיושב לידו והוא לא מסוגל להוציא מעצמו, במהלך הטיפול משוחחים על הרצון בהעתקה, ועל חוסר ביטחון ליצור לבד ולקחת אחריות על התוצאה שתצא לנו ביצירה, גם אם תצא יצירה שלא כל כך אוהבים, ומשוחחים גם על הילד שמעתיקים ממנו, איך הוא מרגיש, שמסתכלים עליו, האם הוא מסכים? האם הוא נהנה מכך? האם הוא מרגיש חשוב יותר כי הוא זה שקובע? וכו'.

 

אז מה עושים בבית?

 

1. עוזרים לילד להתבגר על ידי מתן ביטחון תמידי וכך מקלים על ילד להתמודד עם טעויות. ילד שמרגיש ביטחון עצמי לא נבהל מאד אם הוא טועה, כיוון שהוא עדיין מרגיש אהוב ובטוח.

 

2. מלמדים ילד לקחת אחריות על מעשיו, לא אוספים לו משחקים שהוא שיחק אלא מבקשים ממנו לאסוף, וכו.

 

3. מלמדים ילד לשלם מחיר על טעויותיו, לדוגמא, נשפך מים על הרצפה, מביאים לו מגבת לנגב, בלי מילות אשמה.

 

4. מבקשים מילד לעזור ובכך מחזקים אצלו את תחושת המסוגלות ואת תחושת האחריות. וכמובן מחזקים אותו לאחר העזרה.

 

5. חום אהבה והרבה ביטחון.

***
(דמות המטופל בפרק זה ובאחרים, אינה דמות מסויימת, אלא דמות שנבנתה עבור הסיפור, ובנויה ממכלול פרטים שנלקחו ממספר מטופלים)