איך ליצור אוירה נעימה בבית בשני שלבים


שאלה שאני שומעת מהרבה הורים היא: איך אנו כהורים נחזק את הקשר בתוך המשפחה? אני פוגשת הרבה הורים המתארים לי את חוויתם כהורים כמשהו מייאש, מתסכל, תחושות של  חוסר אונים, חוסר שלוה וחוסר שמחה לגבי המצב בבית עם הילדים וגם חוסר ביטחון של ההורה לגבי האם הוא עושה את הדבר הנכון. "היינו רוצים שיהיה יותר שמח בבית", הם אומרים לי. "אבל אנחנו לא יודעים איך", הילדים לא מרוצים, לא מקשיבים, עושים מה שהם רוצים ויש הרגשה שמשהו חסר. לפעמים לכל הקושי הזה נוספים גם הערות של הגננת או המורה שמוסיפים את ההרגשה שצריך לעשות פה שינוי!

שני דברים עיקריים יוצרים אצל ילד תחושת ביטחון ושלווה והם: אהבה וגבולות.

אהבה וגבולות מוכרחים להגיע במידה שווה ורק כך הם יכולים להוות בסיס נכון לבריאות הנפשית של הילד. ילד שמקבל אהבה יותר מגבולות- יהיה ילד מפונק שלא מאמין למילות האהבה שהוא יקבל. ילד שיקבל גבולות יותר מאהבה יהיה ילד עצור, לא בטוח בעצמו, פגיע ולא יוכל להתבגר נכון, והוא יעשה הכל על מנת לקבל את הגבולות לו הוא זקוק.

 

אהבה:

כיצד נבטא את אהבתנו לילדינו?!. הרי כולנו אוהבים את הילדים. אז למה הילד לא מרגיש את זה?

ילד צריך לחוש אהבה בחמשת חושיו. ילד שקונים לו דברים אינו מרגיש ילד אהוב, הוא צריך לשמוע את זה שאנו אוהבים אותו, לחוש את זה במגע על ידי חיבוק אוהב, לראות את זה שאנו כאן בשבילו, לטעום ולהריח אוכל של בית, רק כך הוא ירגיש ילד אהוב.

לאהבה מספר ביטויים:

האמפתיה: גורמת לילד לחוש שאנו קרובים אליו. האמפתיה פירושה שהילד ירגיש שכל מה שהוא משתף ואומר זה כמו אוצר בשבילנו. כשאנו שומעים את דבריו ומילותיו הם כמו זהב, אנו איתו, אנו רוצים לשמוע את מה שיש לו לומר. ילד שחש אמפתיה מצד הוריו הוא ירגיש שיש מישהו שבאמת אוהב אותו ואכפת לו ממנו ובמקרה הצורך הילד יודע שתמיד יהיה מישהו שם עבורו.

דוגמא - אם בעיני הילד לאבד גולה קטנה זה עצוב ומאכזב, אז על ההורה להיות איתו בתחושת העצב והאכזבה, אפילו למספר דקות ולא להכחיש לילד את הרגשתו ולמר לו: "זה רק גולה, זה שום דבר".. כי כך מלמדים את הילד שני דברים. אחד, לא מקשיבים למה שאתה מרגיש. שנית, מה שאתה מרגיש בכלל לא חשוב. וכל זה עלול ליצור תסכול רב אצל הילד ולמנוע ממנו בעתיד לרצות לבוא ולשתף אותנו בדברים הרבה יותר משמעותיים וכואבים שהוא יחווה.

 

המגע: אחד הדברים החשובים ביותר עבור תינוקות שזה עתה נולדו הוא המגע אחרת קיימת סכנה פיזית לחייהם. המגע בעור היא חוויה חושית המתווכת בין האני לבין האחר. היווצרות האני של הילד קשורה לתחושה המגע שיש לו עם העור שלו, והיא חיונית להתפתחותו הפיזית והרגשית. העור מקשר בין הילד לחוץ/להורה  ומגן עליו מפני החוץ. אם הילד לא מקבל את המגע שלו הוא זקוק, הוא יחפש מגע זה בצורה משנית, לדוגמא: על ידי נשיכות, על ידי מכות או על ידי בכי בלתי נשלט.

החיבוק נותן לילד תחושת קיום לגופו, הילד מרגיש אני קיים, ורואים שאני קיים ובכך מרגיעה את רוחו.

קשר עין: על מנת שנוכל לפתח בילדינו יצירתיות, שלווה ותקווה עלינו לתת להם את התחושה שהם נראים, ושאנו רואים אותם. כאשר משוחחים עם הילד ומסתכלים לו בעיניים אנו נותנים לו תחושה שאנו כאן עבורו, ונהיה איתו בטוב וברע ובכל רגע שיזדקק. תחושת ביטחון זאת תלווה אותו כאשר יחווה תסכולים וקשיים, הוא יזכור שיש מישהו שמביט בו ואף מגן עליו. אז זכרו זאת פעם הבאה כאשר בנכם פונה אליכם. כששירה סיפרה לאביה איזה כייף היה לה בטיול עם החברים, אבא היה עסוק ובדיוק הכין ארוחת ערב למשפחה, שירה המשיכה לספר ולספר אך לא הרגישה שמישהו באמת מתעניין בה ובאמת מקשיב לה ונמצא איתה, ויצאה מתוסכלת מהמטבח. האבא לא הבין על מה המהומה, הרי הוא שמע מה היא אומרת. מה שרצתה ביתו זה את המבט, את המפגש בעיניים לאישור לכך שהיא קיימת, ואת התחושה שמה שחשוב לה, חשוב גם לאבא שלה. הרגשה זאת מועברת ביצירת קשר עין, זכרו זאת וכשהילד בא לספר משהו, סגרו את הטלפון, המחשב או העיתון ותתפנו להקשבה מלאה של כמה דקות .

טונציה: יכולת השמיעה של העובר מפותחת במלואה כבר בחודש הרבעי להריון, הקולות האלו ששומע התינוק הופכים את החוויות המעורפלות שהוא חווה לחוויות מובנות ובהירות שניתן לחשוב עליהם. הקול של ההורים הוא כלי למידה עבור הילדים. הוא כלי להבנת הסיטואציה. אם יש קול רם ותוקפני בבית, אז הילד מתכווץ ונלחץ ואם יש קול שקט נעים ומכבד אז הילד רגוע ושליו. הקול של ההורים זה מה שמלמד את הילדים על מהות הסיטואציה. אם ילד שומע קול שקט ומכבד גם כלפיו וגם כלפי ההורה השני, הילד יוכל לשחרר לחצים וחרדות ולהתנהג בצורה רגועה. כשהורה אומר לילד: בא לפה חמוד, זה מאד משנה איזה מנגינה תהיה לאמירה הזאת. אם יהיה לה קול נעים, אז הילד יאמין לאמירה הזאת. אבל אם אבא צועק על הילד, "בא לפה חמודי".. הילד יתכווץ ויפחד כל פעם שאבא קורא לו, גם אם בפעם הבאה הוא לא יצעק. לכן מאד חשוב להקפיד על דיבור בטונים לא גבוהים, גם אם יש לנהוג בתקיפות. קול שקט מעביר מסר של - אני מכבד אותך!!

הגבולות:

קול נעים: - יכול להציב גבולות בצורה בריאה - נתקלתי לא אחת בהורים שמאמינים כי גבולות יש לתת בצעקות או בהרמת קול, האמת שאן זה נכון. הרמת קול גורמת לילד בעתיד לסנן את הדברים שנאמרים ולא להתייחס אליהם אלא רק להתייחס לצעקות שגורמות לפחד ולכיווץ והוא כך מפסיד את הלמידה שאנו ורוצים להעביר לו.

גבול- זה משהו חיצוני להורה. זה שילד צריך ללכת לישון בשעה שבע וחצי זה לא קשור להורה, נכון שההורה שם כדי לוודא שהגבול מתקיים, אך אינו שייך להורה כלל ולכן ההורה לא ייכנס לוויכוח על זה שיש לקיים את הגבול.

גבול נאמר במשפט קצר בלי שכנועים ובלי שאלה של טוב? לדוגמא: עכשיו אוספים את המשחקים. ולא נאמר עכשיו נאסוף, טוב?.

מעגל חיים קבוע: לילדים יש חשיבות לחוויות ותחושות החוזרות על עצמן. החזרתיות של טקסים יוצרת את תחושת העצמי של הילד ואת דימויו העצמי. אם יהיה סדר יום קבוע, שעות קבועות, ריחות קבועים, קולות קבועים, אוכל קבוע, כל אלו ייצרו תחושת ביטחון המאפשרת בניית ביטחון אצל הילד. חשוב מאד לשמור על סדר יום קבוע, כך הילד יודע מה מצפה לו ואינו צריך להיות בכוננות ובשליטה כי תכף אולי קורה משהו.

 

שרה גרשוביץ MA מטפלת באמנות. מומחית בהתפתחות רגשית ילדים ונוער, ומדריכת הורים.